איך ללכוד רעיונות וקריאייטיב? 🦷

(או: חמישה דרכים ללכידת הניצוץ הקריאייטיבי)

 

גאולה באה בהיסח הדעת,

וגם הברקה.

או שזה היינו הך.

 

כך או כך,

לצחצח שיניים ביד שמאל. ניסית פעם?

(בהנחה שאת בדרך כלל עושה את זה בימין)

 

אם לא, שווה לך לנסות,

בלי להרגיז את רופאות השיניים,

זו פשוט אחת הדרכים לייצר קריאייטיב.

 

כן, מה ששמעת, כלומר, מה שקראת.

 

ניצוץ הקריאייטיב הנכסף, שכל יוצרת חולמת עליו בלילות

ושואפת להשתמש בו על בסיס קבוע בימים? אחת השיטות

לייצר אותו הוא פשוט לאמן את המח לחשוב כל הזמן מחוץ לקופסא.

 

איך עושים את זה? פשוט, עושים את הדברים אחרת.

 

(הקב"ה יצר לנו את המח באופן בו בכל פעם שחוזרים על אותה פעולה,

הקשר הנוריולוגי במח מתעבה, וכך קל יותר לעשות את הפעולה שוב,

לכן אם את רוצה קצת לצאת מהקופסא, את צריכה להכניס לך לשגרה

דרכים שונות לאותה פעולה. אגב, אפשר גם כפשוטו- דרכים אחרות

להגיע לאותו מקום. לסופר לדוגמא. והמח יתחיל לשחרר קריאייטיב.)

 

 

נקסט.

 

מקלחת.

 

יש אומרים שהשילוב של בועות שמפו, מים זורמים ואדים- מביאים

רעיונות טובים.

 

בתוך הלב אני יודעת שהשמפו זה רק תירוץ. כשכל היום את עסוקה

בהישרדות, המח לא באמת פנוי לחשיבה. וגם אם התעופף בחדר איזה ניצוץ

קריאייטיבי הרי שהיית עסוקה מכדי ללכוד אותו.

 

(שעתיים של ערב קלאסי: לטגן חביתות- לרוץ להעמיד מכונה- להאכיל-

לשלוח למקלחות- לקלח!- להלביש- להשכיב- לאיים- להשכיב שוב- לנקות

את השולחן- והרצפה כי יש שאריות- לחזור לחדר כי מישהו צמא- לחזור

לשולחן כי לא סיימתי- להחליט שהמטבח חייב שטיפה- לשטוף- ואז

לשטוף גם את הסלון- להוציא את המכונה- לתלות- לעשות לי קפה-

לקום באמצע כי מישהו בוכה- לחזור- הקפה התקרר, לכיור- אה, יש כלים—)

 

נו, אז איפה יהיה זמן לקריאייטיב טוב?

רק איפה שאת לבד, בלי שאף אחד לא מעלה על דעתו לקרוא לך בשביל שום דבר.

ואת הרי יודעת שאף אחד לא יקרא לך, וגם אם יקראו את בעצם לא שומעת

כי המים מפריעים, אז את רגועה, והשקט הזה מסביב ומבפנים, מייצר דברים טובים.

 

בדוק ומנוסה.

 

נקסט.

 

שירים.

ידעת שמנגינות טובות או שירים שאת אוהבת,

בשילוב שקט מסביב, מייצרים אנרגיה והשראה?

 

ויען כי שירים בווליום מביאים אורחים ומזמינים מסיבה,

נסי זוג אוזניות ופול ווליום כשיש מבוגר אחראי בשטח,

כי אוזניה אחת לא נחשב.

 

נקסט

נסיעה, או הליכה.

באזור שקט.

רצוי מהירה.

רצוי לבד,

או עם מישהו שמקבל על עצמו שתיקה.

מותר לצרף אוזניות ליתר ביטחון,

עד 2 חטיפים,

אה, סתם כי זה לא בריא.

 

לא יכולה לספור את כמות הפעמים שזה עבד לי.

 

נקסט

 

סיעור מוחות

נשמע כמו אנטי-תזה לקודם, אבל לפעמים מה שלא עושה

השקט, עושה הרעש. הושיבי מולך מישהו, מישהי, או מישהם-

רכזי מול העיניים את מטרות הפרויקט ואת החלקים המרכיבים אותו

ותתחילי לזרוק רעיונות ולבקש כאלה, הדגישי מראש שגם שטויות

מתקבלות בברכה, אחד מהם ייתפס ברשת וישלים את הפאזל

בבינגו שלא תאמיני. אבל בתנאי שאת לא פוסלת כלום. כמו שנאמר

לעולם אל תהי הברקת הדיוט קלה בעיניך.

 

עד כאן חמשת הדרכים ללכידת ניצוץ הקריאייטיב החמקמק בדרך

טבעית. אין להפסיק ברגע שמופיעים סימני גירוי (כיון שסימן הוא

כי הניצוץ בדרך לבוא) לא נוסה על בעלי חיים, יש להשתמש בהתאם

להוראות השימוש.

 

אפשר למחזר.

 

 

2 תגובות

  1. סוף כל סוף יש כאן מישהו עם שכל בראש
    שמדבר עברית
    רעיון מדליק!
    כמה פשוט ככב גאוני. יוי! -השגיאת כתיב הזאת במקומה. פשוט ככב.
    לא כוכב, אלא ככב- משהו שיודע איך לככב דברים
    לככב- תרגום:
    לגרום למשהו/ מישהו להיות דומיננטי
    להניח את האצבע על הברקה שבו,
    לשדר קריצה של "אני מבין אותך" "אנחנו באותו ראש".
    כוכב זה דבר שקורץ ככה בשקט מהשמיים. הלו? מה נשמע? איך למטה? מסתדרים?
    מי רוצה שמח?

    הניה וולף
    סטודיו HART -אמנות מדברת אותך
    כוכב של אמנית
    אחת שמטיסה אותך לכוכבים
    אה, כן, אפשר לרדת אח"כ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

היי, אני הודיה טיירי,

האומנת שמאחורי ובתוך הבית הזה.
לא משנה אם אתם אומרים שלום, וולקאם, אהלן או שולעם,
כאן מרגישים בבית.

תרשו לעצמכם לפתוח ארונות, לחטט במגירות, לנשנש מודעות,
לבקש ממני לבשל לכם גם כאלה,
או לסרוג לכם באהבה מיתוג ייחודי עם ריח של חדש.

אני כאן בשביל זה והדבר שהכי עושה לי טוב בחיים הוא לשמוע שאומרים לכם: "ואוו, בלי עין הרע, איך גדלתם." טפו טפו חמסה.