בגדול, אני והתנור שלי מנהלים קרבות אחת לתקופה
כלומר: זה לא חדש שאני משפשפת והוא מתנגד.
אבל כשמנקים בערב פסח זה שונה.
קודם כל, אני הייתי הרבה יותר עמוסה. ועומס זה מתכון לתקלות בלתי צפויות.
והדבר השני- הייתי הרבה יותר קרבית לגבי לכלוכים וחמץ, ככה שהקרב
כמעט היה אבוד מראש בשבילו, לכן אין לי מושג איך זה נגמר בניצחון שלו עלי.
זה התחיל די תמים.
ריססתי מסיר שומנים, חיכיתי כמה דקות שהחומר הפעיל יעשה את העבודה שלו,
ואז לקחתי ברזלית והתחלתי לשפשף.
מי מגלה מה חסר בסיפור?
נו, צודקות. כפפות.
מי מגלה איפה טעיתי?
נכון, מה הקשר ברזלית. קחי סקוטש.
זו לא פעם ראשונה שאני מנקה.
זו כן פעם ראשונה שאני מנקה ומעופפת לגמרי.
דיברנו על העומס שהיה לי.
וכשעוברים מדבר לדבר, לא פלא ששוכחים ולא שמים לב.
אני משפשפת, הלכלוך יורד בקלות, ב"ה, ואני מרשה לעצמי לעופף עוד קצת.
ואז זה קורה.
שערת ברזל אחת מהברזלית נתקעת בזיז פנימי שאני לא רואה
אני מושכת אותה החוצה בהיסח הדעת, והיא מתחככת לי באצבע
וגורמת לי לחתך עמוק, כואב, צורב ומעצבן.
אני מתאפסת. בשנייה.
רצה לכיור, שוטפת את הידיים, חובשת את האצבע, מחכה שהכאב יעבור,
שמה כפפות וממשיכה לעבוד.
ואז באו לי התובנות הללו שהחלטתי לגזור ולשמור:
א: עומס הוא מתכון לתקלות בלתי צפויות
ב: בעומס אנחנו נוטים לצד המעופף שלנו וכך שוכחים דברים חשובים
ג: לעבוד בלי כפפות עלול לגרום לכאב לא נעים
ד: אחרי שנשרטים פעם אחת, כבר לא טועים יותר
איך זה קשור לעבודה?
קודם כל, לעבוד מסודר:
לא לתת לעומס לבלבל אותך ולגרום לך לשכוח דברים חשובים.
אפשר עם רשימות, אפשר עם תיקיה לכל לקוח, כל אחת ומה שנח לה.
אצלי, לדוגמא, החלטתי לתפוס את העפיפון בשני קרניו:
הוצאתי שולחן קטן מתקפל, שמתי עליו את כל אביזרי וחומרי הניקוי-
ומאותו רגע העבודה הייתה הרבה יותר פשוטה: בכל שלב לקחתי משם
מה שהייתי צריכה, וככה התגברתי על היסח הדעת, על העצלות ועל השכחה.
דבר שני, אל תעבדי בלי כפפות!
במקרה שלנו, זה חוזה או הסכם עבודה.
לעבוד בלי חוזה שמכסה אותך ומגן עלייך (ולא פחות מכל- על הלקוח),
יכול לגרור תוצאות לא נעימות.
אבל גם מעבר לתוצאות. איך העבודה יכלה להיראות כשהייתי עם כפפות?
זורמת, נינוחה, נעימה. כשאני יודעת שאני מכוסה אני עובדת בכיף.
לא משפשפת עם שלוש אצבעות (כדי ששתי הנותרות לא יתלכלכו-יירטבו)
לא משפשפת לאט וחלש (כדי שלא לחטוף איזו מכה או שריטה)
אלא עובדת בקצב מוגבר, בלי חשש.
כשיש הסכם עבודה שמגן עלייך, את לא מפחדת משום התפתחות, כי את
יודעת שאם תהיה אחת כזו- יש הסכם, ואתם תלכו לבדוק מה כתוב בו
ותעשו בדיוק את זה. גם אם זה יגרור הפסדים לך או ללקוח- יש לחוזה
תוקף משפטי והוא מחייב את שניכם.
(נ.ב זה נכון לגבי פתיחת תיק במס הכנסה. אני לא יועצת מס אבל
בואו נדבר גלויות. כשיש לך קבלות את לוקחת כמה לקוחות שאת רוצה.
כשאין לך, את הרבה יותר חוששת, ומבזבזת אנרגיה מיותרת, שאם היית
משקיעה אותה בשיווק- היו לך הרבה יותר לקוחות והכנסות וממילא
עצם הדיווח למס הכנסה לא היה מפסיד לך. וזה בלי לדבר על דמי לידה וכו')
והדבר האחרון: אל תחכי לשריטה כדי ללמוד
אחרי שנשרטים פעם אחת לא טועים, שאי סביב עינייך וראי:
חוזים נכתבים בדם. בעלות עסק לא מוכנות להתחיל תהליך בלי חתימה על חוזה.
כי רק מי שנכווה ברותחים, נזהר בפושרים.
ואני שואלת: למה להיכוות? אין מספיק אנשים שעשו את זה?
לא עדיף לעבוד חכם מלכתחילה?
אגב, בנמשל אין פלסטר, והפצע לא תמיד עובר לבד…
לעזור לך? בכיף!
הנה מה שאת צריכה לעשות:
- כותבת חוזה
- משתדלת שהוא לא יהיה ארוך יותר מידי
- מכניסה סעיפים שיגנו גם על הלקוח שלך. כן, זו אחריות שלך.
- כותבת אותו בשפה נעימה פשוטה ומובנת.
- מחליטה על פורמט- מקוון/מעוצב להדפסה/מעוצב למילוי.
- מכניסה אותו לכל תהליך שלך.
- מתחילה לעבוד בכיף ובנינוחות!
בהצלחה!