"הצעתו של ריזינגר ללוגו התקבלה רשמית רק כ8 שנים מאוחר יותר"
אני ומגזין הפורמה, עמוד 29, כוס תה (קמומיל. מקום שני אחרי הקפה)
ואני קוראת את סיפורו של ריזינגר, מעצב צעיר ומוכשר משנותיה הראשונות
של המדינה.
הקטע בעמוד 28 מספר שדן ריזינגר התבקש אז ע"י אל-על לעצב לוח שנה,
וכשהוא ניגש לעבודה, הוא לא מאוד הסתדר עם הלוגו שלהם וחש שהצורה שלו
מסורבלת מידי, אז הוא פשוט ניסה לטפל בו.
אבל לא.
הם לא אהבו את זה ולא קיבלו את זה, אמנם הם כן אפשרו לו להשתמש
עם זה בשביל הלוח, אבל ת'כלס הם לא לקחו את זה יותר מידי קדימה.
בפועל- הם קיבלו את ההצעה הזו רק כ8 שנים אחר כך.
אני רוצה לתת לכן תובנה אדירה שעלתה לי בעקבות
כמה שיחות עם מעצבות מוכשרות, שמתחברת ישירות למה
שקראתן למעלה.
משום מה, יש תחושה כזו שרק מעצבת מתחילה
חווה אתגרים ועומדת בפני דילמות בעסק.
אבל לא. זה לא נכון. ככל שאת גדלה בעסק,
את עצמך גדלה ומבינה יותר ולכן את מצליחה להתמודד טוב יותר,
אבל דילמות נשארות, אולי רק משנות צורה וצבע.
אחת הדילמות הכי מתסכלות הן הנושא הזה של לקוח שלא מקבל את דעתי
או חושב אחרת ממני, כשאני יודעת בוודאות שהוא טועה והוא הולך לאכול
עם כפית את התוצאות של הטעות שלו.
כשאת מתחילה, את יודעת יפה מאוד לומר לעצמך: 'נו, יבוא יום ויהיו לי לקוחות
טובים מאלה', אבל כשאת גדלה וגדלה וזה פתאום קורה, את יותר מתוסכלת
מעצם המציאות הזו מאשר עם הצורך להתמודד איתה.
אז לפני ההתמודדות (ותמיד יש פתרון!), בואי ניזכר בסיפור של ריזינגר.
מעצב מוערך שאל-על עצמם פנו אליו בכדי לקבל את שירותי העיצוב שלו,
והוא, עם כל הידע שצבר כל השנים, הציע להם הצעה שימושית ונכונה ללוגו
שלהם, אבל הם לא קיבלו אותה.
ושימי לב, הוא כבר היה עם רזומה מרשים למדי,
ואל על לא הייתה חברה קטנה ומשעוממת.
אבל הייתה גם הייתה דעה שונה של מעצב מול לקוח,
והסיבוב (הראשון לפחות) הסתיים ב'ניצחון' של הלקוח,
שהחליט שלא לקבל את דעתו של המעצב המוכשר.
אז נכון, יש לנו הפי אנד, אחרי 8 שנים הם הבינו עד כמה השינוי שלו
היה חכם ונחוץ, עד כמה המבנה החדש שהוא הציע הוא נח ונכון יותר,
אבל לפני כן, מה? זה גרם לריזינגר להפסיק? לעצור את העשייה?
לומר 'אני קטן מידי ודי'?
לא.
אז תזכרי את זה יקירה,
קחי איתך לעבודה את הידיעה שאתגרים יש ויש וזה בסדר לגמרי,
אל תפסיקי ללמוד ולהשתפר, אבל גם לעולם אל תרגישי קטנה מידי
כדי לומר או להסביר את דעתך, גם אם לא יקבלו אותה ברגע הראשון
והשני או בכלל, ובעיקר: אל תמדדי את עצמך לפי מה שקרה או קורה עם
לקוח, לא משנה מי הוא.
מעריכה את העבודה שלך!
2 תגובות
חכם
האומנות האמיתית היא לתמרן בין הדעה שלי לדעה של הלקוח
כי בסופו של דבר העבודה היא שלו
ויש דברים שנראים לי נכונים, אבל ללקוח זה נכון פחות.
ולא ממש תמיד הוא טועה
תמרון בהרבה מקרים מצריך ויתור/פשרה, ובמילה אחת: ריצוי.
לקוחות שמגיעים לבעלי מקצוע, מגיעים כדי להיות מוּבלים. לקוח שלא מסתדר עם זה-
לא מחפש מקצוענות, אלא עבודה ביצועית.
איין ספק שצריך להקשיב ללקוח ולתת לקול שלו מקום של כבוד, אחרי הכל זה העסק שלו.
אבל אם זה לא בא יחד עם הובלה מקצועית שנובעת מהניסיון והידע שלך-
זה כבר לא תהליך מקצועי, אלא ביצוע טכני, ואם הלקוח שכר אותך בשביל המקצוענות שלך
הרי שאם את 'מתמרנת' לדעה שלו, את עושה מעשה לא מקצועי ולא אחראי,
שמפסיד גם לך ובעיקר לו.